בתקופה זו שלאחר אירועי ה-7 באוקטובר, כולנו זקוקים למעט נחמה. האם הדרמה הקוריאנית של נטפליקס "המינון היומי של שמחת חיים" יכולה לספק נחמה זו?
ובכן, שם הסדרה, כפי שהיא נקראת בנטפליקס, כמו גם צבעי הפוסטר, אולי ורודים מדי באופן מעט מתעתע.
אזהרת מסע: הסדרה מוגדרת לצפייה לגיל 16+ בגין נושאי התאבדות, פגיעה עצמית.
זוהי תקופה בה אנו קוראים כתבות על כך שחלק ניכר מאוכלוסיית ישראל סובל מפוסט טראומה, כמעט כולם סובלים ממצוקה נפשית כלשהי, ויש הכרה בצורך הדוחק בתקציבים ובמטפלי בריאות הנפש.
עלילת הסדרה "המינון היומי של שמחת חיים" עוסקת בבריאות הנפש: היא מתרחשת באגף הסגור במחלקה הפסיכיאטרית בבית חולים, וגיבורת הסדרה היא אחות במחלקה זו. למרות צבעי קירות המחלקה הוורודים, אולי זו לא הסביבה האסקפיסטית עליה שם הדרמה עשוי לרמז.
נושא הסדרה "המינון היומי של שמחת חיים" דומה לזה של הדרמה הקוריאנית "חדרי הנפש" / "זה בסדר, לא להיות בסדר" / "זה בסדר להיות לא בסדר" (It's OK to Not Be OK).
בתמצית: בחיים ישנן עליות, מורדות ומשברים, וכולנו חווים סבל נפשי ברמה זו או אחרת בשלב כלשהו וזקוקים לתמיכה ועזרה נפשית.
ואכן, איש אינו לגמרי חסין: לא רק המטופלים של האחות החדשה במחלקה ג'ונג דה-אן (בגילומה של פאק בו יאנג) חווים מצוקות נפשיות אלא גם כמעט כל חברי הצוות הרפואי ואנשים נוספים בסביבתה הקרובה שמחוץ למחלקה.
הדרמה נותנת תחושה מציאותית למדי, אפרורית מעט אפילו, של מחלקה עם צוות טיפולי מסור: אולי בשל העובדה שהיא מבוססת על וובטון (סדרת קומיקס רשת) פופולרי משנת 2017 מאת הכותבת לי רה-הא, אחות לשעבר במקצועה. שלא כמו בסדרה "חדרי הנפש" (It's OK to Not Be OK), אין ב"המינון היומי של שמחת חיים" עירוב של ז'אנרים. אין זה סיפור מתח ולא קומדיה.
עם זאת, זו כן דרמה רומנטית: עם משולש רומנטי כמיטב המסורת.
יש גם לציין מקרים בהם נעשה שימוש באמצעים חזותיים מעניינים לשקף את הפן הפנימי, כולל פרק שלם ומאד מעניין, ששבר את המסגרת הסגנונית של הסדרה. לא אעשה ספויילרים: מי שיראה יבין.
ז'אנר הדרמה "המינון היומי של שמחת חיים":
אם להגדיר, הדרמה אולי הכי דומה לדרמות מקום עבודה: בסגנון דרמות בתי חולים וכו'. אולי בשל המסירות ללא תנאי של הצוות הרפואי, היא הזכירה במידה מסויימת את "מגשימי המשאלות / מה המשאלה שלך?" If You Wish Upon Me, (להבדיל כמובן: כי שם מדובר בהוספיס... והיה שם גם סיפור מתח ברקע).
מספר פרקים: 12
רשת, פלטפורמת סטרימינג: נטפליקס
במאי: במאי "כולנו מתים" All of Us Are Dead - לי ג'א-קיו Lee Jae-Kyu 이재규
כתיבת התסריט: לי נאם-ג'ו Lee Nam-gyu, הו בו-היון Oh Bo-hyun ו-קים דה-הי Kim Da-hee.
השחקנים הראשיים ב"המינון היומי של שמחת חיים":
פאק בו-יונג 박보영 Park Bo-young
גיבורת "דו בונג סון האדירה", "חורבן על סף ביתי" / "אל ההרס לשירותך" Doom at Your Service, "רוח הרפאים שלי" Oh My Ghost והסרט "אוטופיה של בטון".
ג'אנג דונג-יון 장동윤 Jang Dong-yoon
שיחק בין היתר בדרמות: "המינון היומי של שמחת חיים" Daily Dose of Sunshine, "מעשיות נוק-דו" The Tale of Nokdu, "חיפוש" Search ו-"תיכון 2017" School 2017
יון או-ג'ין 연우진 Yeon Woo-jin
שיחק בין היתר בדרמות: "הבוס המופנם שלי" My Shy Boss, "שלושים ותשע" Thirty Nine ו-"חיפוש" Search (יחד עם ג'אנג דונג-יון).
האם הדרמה מומלצת לצפייה בתקופה זו?
אתן תשובה מעצבנת: תלוי למי.
בשל הנושאים בהם היא עוסקת והאופן המציאותי יחסית שהיא עוסקת בהם, הסדרה איננה דרמה אסקפיסטית. האם זה אומר שהיא איננה יכולה לספק נחמה?
לא בטוח.
בזמנים קשים ועצובים, לפעמים לראות שמחה, פרפרים וחדי-קרן מסביב יכול רק לעצבן.
לעתים, עדיף לעבד את הכאב ולא להתעלם ממנו.
כפי שאחרי פרידות הכי אוהבים לשמוע דווקא שירים עצובים, אולי את קרן האור אפשר לראות רק על הרקע האפרורי של המציאות היומיומית הקשה -
ועדיף קתרזיס דרך מציאות קשה של מישהו אחר בסדרת טלוויזיה.
הסדרה מתייחסת לנושא בריאות הנפש ברצינות, חוקרת ובוחנת אותו מכל היבטיו.
האווירה של מחלקה פסיכיאטרית אמנם עושה רושם מציאותי, אך אולי בשל הצורך להעביר סיפור בזמן קצר, בשעה שבחלק מהמקרים תיאור המשברים ופתרונם נראה מציאותי, בחלקם הוא פשטני. עם זאת, במסגרת האפשר בסדרת טלוויזיה, היא נוהגת באחריות: לא מייפה ולא יוצרת גלוריפיקציה של מחלת הנפש, באמצעות ציור חולה הנפש כמורכב ומעניין יותר ולכן מושך, כפי שעושות חלק מהסדרות העוסקות בנושא.
אולם, דווקא בשל הטוטליות בה עוסקת הסדרה בנושא ובמסר שהיא שואפת להעביר, היא לוקה בהגזמה ובדידקטיות יתר. יתכן שהיה רצוי טיפה לסטות מן הנושא המרכזי.
לסיכום: אם נושא בריאות הנפש מעניין אתכם וקרוב אל ליבכם, ואתם מעדיפים סדרה רצינית יותר ופחות אסקפיסטית - אולי זו הסדרה עבורכם.
צפיתם בסדרה? מה דעתכם עליה? כתבו בתגובות למטה
צפייה מהנה!
Comments