ה-1 במרץ נקבע בקוריאה הדרומית כיום להנצחת המחאה האזרחית הארצית נגד השלטון הקולוניאלי היפני בקוריאה שהגיעה לשיאה ב-1 במרץ 1919.
ביום זה בשנת 1919 התאחדו קוריאנים מכל רקע במחאה עממית המונית שדרשה עצמאות מהשלטון היפני.
33 פעילי התנועה לעצמאות קוריאה קראו את הכרזת העצמאות הקוריאנית. מטרתם הייתה לשים קץ לכיבוש היפני בקוריאה. לאחר מכן, יותר מ-2 מיליון קוריאנים השתתפו בהפגנות ברחבי קוריאה, שהפכה למחאה הלאומית הגדולה ביותר נגד שלטון זר בהיסטוריה הקוריאנית. בארוע היו כ-7,000 הרוגים, 16,000 פצועים ו-46,000 נעצרו על ידי כוח המשטרה והחיילים היפניים. נוסף על אלה נשרפו בתים, כנסיות ומבנים רבים. לאחר הראשון במרץ, רבים ממנהיגי תנועת ה-1 במרץ גלו למדינות אחרות והמשיכו בפעילותם שם. כמה פעילים עזבו לסין, וביחוד לשנגחאי, שם הוקמה בסופו של דבר הממשלה הזמנית הקוריאנית.
מדי שנה, קוריאה מציינת את היום הזה כדי לכבד את אומץ הלב וההקרבה של אלה שנאבקו למען חירות עמם.
החג נקרא סַם-אִיל-ג'וׁל (삼일절 Samiljeol בתרגום מילולי: שלוש אחד יום פסטיבל).
כיצד מציינים יום זה בקוריאה?
יום תנועת הראשון במרץ הוא יום חג לאומי, יום חופש עבור רוב העובדים. זהו יום חגיגי בו מוקראת מדי שנה הכרזת העצמאות הקוריאנית משנת 1919 בפארק טפגול (탑골공원) בסיאול.
דגל קוריאה, שנקרא "טֶגְגְקִי" (태극기 taegeukgi), מונף בבתים, בעסקים ובמוסדות. כמו כן מתקיימים טקס רשמי של הנפת הדגל, טקס זיכרון, הופעה וקונצרטים לציון היום.
לעתים מכונה יום זה גם "יום תנועת העצמאות ה-1 במרץ". אבל אין לבלבל יום זה עם יום עצמאות קוריאה, שחל באוגוסט.
.
מקור:
Comments